הבעיות שנוצרות בגלל “נקודות קרות” בתנורי זכוכית
רוב נורות האינפרא-אדום פועלות בטווח של כמטר אחד בלבד. זה מספיק לעבודות קטנות, אך כשמשתמשים בתנורי זכוכית עם שטחי עבודה גדולים, אותם קטעים קצרים הופכים לבעיה גדולה. למה? כי בכל פעם שנורה אחת נגמרת ואחרת מתחילה לפעול, נוצרת נקודת מעבר. ונקודות מעבר אלו יוצרות “נקודות קרות”.
אם הטמפרטורה אינה אחידה, הזכוכית תראה זאת. לכן אנו בונים מערכות חימום רציפות שמאפשרות פעולה בטווח של יותר מ-2 מטרים.
הטריק לצינורות ארוכים
אי אפשר פשוט להאריך את החוטים ולהתעלם מהבעיות שנוצרות. זה לא עובד כך.
ככל שהצינור נהיה ארוך יותר, ההתנגדות הפנימית של הטונגסטן משתנה. אם לא נזהרים עם המתח וההספק, עלולה להיווצר “אזור חם” באמצע הצינור, והקצוות לא יגיעו לטמפרטורה הנדרשת.
אנו משקיעים הרבה זמן באיזון ההספק לכל סנטימטר. המטרה היא שהחום יהיה אחיד בכל האזורים – באמצע ובקצוות. בלי הערכות, בלי אזורים לא מחוממים.
כיצד להשיג חימום אידאלי
לעבודות חימום של זכוכית בקנה מידה גדול, אנו משתמשים במערכות חימום רציפות.
על ידי הצבת היחידות האלו זו על גבי זו, אנו מבטלים את הפערים התרמיים שקיימים במערכות מודולריות. אנו מכסים הכל בקוורץ בעל טוהר גבוה, כדי להתמודד עם עומס החום. התוצאה? זרם חום עקבי שחודר לתוך הזכוכית, ולא רק פוגע בפני השטח שלה.
דברים שצריך לשים לב אליהם
האמת היא שצינור באורך 2 מטרים הוא מוצר רגיש מאוד.
אנו משתמשים בחיבורים חזקים, כדי שהיחידות לא יישברו כתוצאה מהחום. אך עדיין צריך להיות זהירים. אם התנור רועד הרבה או סובל מטלטלות, יהיה צורך לחזק את החיבורים.
בנוסף, יש לשים לב לזרימת האוויר. מערכות חימום אלו יוצרות כמות עצומה של חום בתוך התנור. אם מאווררי הקירור אינם יעילים מספיק, עלולה להיווצר בעיה במבנה התנור. זו כמות עצומה של אנרגיה, לכן חיוני שהמערכת לקירור תוכל לעמוד בעומס.